הנדסה אקלימית: בין תקווה טכנולוגית לסיכון קיומי

הדמיון האנושי תמיד חיפש דרכים "לתקן" את הטבע – לייבש ביצות, להטות נהרות, לבנות סכרי ענק. אבל מה אם נוכל לשנות את האקלים עצמו? לא רק להסתגל, אלא לשלוט? ברוכים הבאים לעולם של הנדסה אקלימית גיאולוגית – תחום שמציע פתרונות נועזים למשבר האקלים, אך גם מעורר שאלות אתיות, סביבתיות ופוליטיות עמוקות.

לכאורה, זה נשמע כמו מדע בדיוני: אם אנחנו לא מצליחים לעצור את ההתחממות הגלובלית, למה לא פשוט לקרר את כדור הארץ בעצמנו? לעטוף אותו בשכבת חלקיקים, לצבוע את השמיים, לקלוט את הפחמן ולהעלים אותו אי שם עמוק בתוך האדמה. הבעיה? זה לא סרט. זו מציאות שמתרחשת עכשיו – והשלכותיה עדיין לוטות בערפל.

בזמן שהאנושות ממשיכה לפלוט כמויות עצומות של גזי חממה (ולא מצליחה לעמוד ביעדי האקלים שהיא עצמה קובעת), יותר ויותר מדענים, ממשלות וגופים פרטיים מתחילים לדבר ברצינות על הנדסה אקלימית – שם קוד לתמרונים טכנולוגיים שנועדו לשלוט באקלים העולמי.

רק חשוב להגיד את זה כבר עכשיו, ברור וחזק:

❗ אלו לא פתרונות קסם. וזו לא הדרך המרכזית להתמודד עם משבר האקלים.

הדרך המרכזית היא – ותישאר – צמצום פליטות גזי חממה, שינוי מערכות ייצור וצריכה, מעבר לאנרגיה מתחדשת ושמירה על מערכות טבע.

הנדסה אקלימית היא לכל היותר רשת ביטחון. וכנראה גם די קרועה.

אז מה זה בכלל הנדסה אקלימית?

מדובר בקבוצה של טכנולוגיות שמטרתן להשפיע על מערכת האקלים העולמית, בניסיון לבלום או להאט את ההתחממות. התחום מתחלק לשתי קטגוריות עיקריות:

1. ניהול קרינה סולארית (Solar Radiation Management – SRM)

המטרה: להחזיר חלק מקרינת השמש לחלל, ובכך להפחית את הטמפרטורה על פני כדור הארץ.

איך עושים את זה?

• הזרקת חלקיקים לאטמוספירה (בדומה למה שקורה אחרי התפרצות געשית גדולה) – החלקיקים מפזרים את קרני השמש ויוצרים אפקט קירור.

• הבהרת עננים מעל האוקיינוסים – טכנולוגיה שמנסה "להלבין" את העננים כך שיחזירו יותר אור שמש.

• הבהרת פני הקרקע או מבנים עירוניים – צביעת גגות בלבן, למשל, להחזרת חום השמש (נקודתי ולא עולמי, אבל עקרונית אותו רעיון).

חשוב להבין: שיטות אלו לא מטפלות בשורש הבעיה (עודף גזי חממה), אלא רק מכסות את הסימפטומים.

2. 🌿 הסרת פחמן דו-חמצני (Carbon Dioxide Removal – CDR)

המטרה: לספוג CO₂ מהאטמוספירה ולהפחית את ריכוזו.

איך עושים את זה?

• לכידת פחמן ישירות מהאוויר (DAC – Direct Air Capture) – מתקנים שממש "שואבים" את הפחמן מהאטמוספירה.

• הטמנת פחמן גיאולוגית – מזריקים את ה-CO₂ לעומק האדמה לתוך שכבות סלע (כמו אקוויפרים מליחים או שדות נפט ריקים).

• שימוש בביומסה – גידול צמחים שסופגים CO₂, ואז שריפתם בתחנות כוח עם לכידת הפליטה.

• העשרת האוקיינוסים באצות או מינרלים – תהליכים ביולוגיים-כימיים שמגבירים את קליטת הפחמן באוקיינוסים (גם כאן – שדה מחקר פעיל מאוד).

ומה הבעיה עם כל זה?

יש הרבה.

אפקטים בלתי צפויים:

מערכת האקלים מורכבת ורגישה. התערבות מסיבית בה – כמו הזרקת חלקיקים לאטמוספירה – עלולה לגרום לשיבושים חמורים: גשמים שייעלמו באפריקה, סופות שיתעצמו בדרום-מזרח אסיה, ועוד.

פגיעה במערכות אקולוגיות:

עננים מלבינים, פחמן שמוחדר לקרקע, שינויים בקרינה – כל אלה עלולים לשבש מערכות טבע עדינות.

שאלות של שליטה:

מי מחליט על פרויקט שמשפיע על כל העולם? האם מדינה אחת יכולה "להנדס את השמש" בלי הסכמה של שאר העולם? ואם יש נזקים – מי אחראי?

אפקט ההרדמה:

אולי הסכנה הגדולה מכולן – שהנדסה אקלימית תהפוך לתירוץ. שברגע שנחשוב שיש לנו "תוכנית ב'", נפסיק להיאבק באמת על התוכנית החשובה: צמצום פליטות, שמירה על הטבע, והפחתת צריכה.

לסיכום

הנדסה אקלימית גיאולוגית היא אולי מרתקת, אולי מבטיחה, אבל גם מבלבלת ומסוכנת. זו קופסה של פנדורה שעדיין לא ברור אם כדאי לפתוח.

כמו שאומרים – אפשר לשים פלסטר, אבל כדאי גם להפסיק לדקור את עצמנו.